המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול" נ' רזניק

פסק דין

בפניי ערעור (בזכות) על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בקרית-שמונה (כב' הרשם אורי אוחיון) מיום 27.12.2010 בתיק מספר 07-00388-10-7 (להלן : "תיק ההוצל"פ") .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

בתאריך 7.8.2003 הגיש הזוכה/משיב לבית-משפט השלום בנצרת תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בשל מתאונת דרכים אשר אונתה לו ביום 29.12.2002 . בתאריך 30.7.2009 קבע בית-משפט השלום בנצרת (כב' השופט ערפאת טאהא) במסגרת פסק-דינו, כי על המערערות לשפות את המשיב בסכום כולל של 1,131,951 ₪ , אולם עם זאת קבע בית-המשפט ,כי מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל בסכום של 321,392 ₪ כך שהיתרה לפיצוי תעמוד על סך של 810,559 ₪ . בהמשך פסק-הדין קבע כב' ביהמ"ש כי מסכום זה יש "להקפיא" סך של 112,000 ₪ (נטו) עד לסיום הליכי קביעת הנכות הצמיתה במסגרת המל"ל , ולפיכך חייב את המערערות לשלם למשיב סך של 698,559 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף אגרת משפט בסך של 650 ₪ . עוד קבע ביהמ"ש בפסק-דינו , כי מן הסכום הנ"ל יש לקזז "תשלומים תכופים" בסך של 102,304 ₪ .

בתאריך 6.9.2009 תוקנו על ידי בית-משפט השלום בנצרת הסכומים אותם על המערערות לשלם למשיב כאשר במסגרת החלטה זו נקבע , כי סכום הפיצוי הכולל יעמוד על סך של 1,107,870 ₪ כאשר מסכום זה יש לנכות את תקבולי המל"ל ששולמו לתובע בסך של 321,392 ₪ ואילו היתרה לפיצוי תעמוד על סך של 786,478 ₪ . ביהמ"ש הוסיף וקבע , כי מסכום זה יש "להקפיא" סכום של 112,000 ₪ עד לתום ההליכים במל"ל וכי היתרה תעמוד על סך של 674,478 ₪ . בתאריך 23.9.2009 הורה בית-משפט השלום בנצרת על עיכוב ביצוע תשלום סך של 200,000 ₪ מעבר לסך של 112,000 ₪ , אשר "שוריין" בפסה"ד לצורך הבטחת ניכוי תגמולי מל"ל לעתיד . עוד קבע ביהמ"ש בהחלטתו , כי פועל יוצא של האמור הוא שיש לתקן את הסכומים המופיעים בסעיף 64 לפסה"ד כך שעל המערערות לשלם למשיב סך של 674,478 ₪ שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ ואגרת בית-משפט בסך של 650 ₪ . עוד קבע ביהמ"ש כי מסכום זה יש לנכות תשלומים בסך של 132,332 ₪ .

בתאריך 14.9.2009 הודיע המל"ל למשיב, כי ועדת עררים שליד המל"ל קבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 57% החל מיום 1.1.2009 . בתאריך 25.10.2009 הודע למשיב על ידי המל"ל , כי נקבעה על ידי ועדה רפואית לעררים שליד המל"ל 60% נכות צמיתה החל מיום 1.1.2009 .

לאחר קבלת החלטות הוע"ר לעררים שליד המל"ל, החלה בין ב"כ הצדדים חליפת מכתבים לצורך מימוש פסה"ד , אשר כתוצאה ישירה הימנה ניטשת בין ב"כ הצדדים מחלוקת של ממש ביחס לסכום השיפוי אותו על המערערות לשלם למשיב . לאחר קבלת החלטות המל"ל פנה ב"כ המשיב (עו"ד מאיר זנטי) אל ב"כ המערערות (עו"ד משה עבאדי) בתאריך 26.10.2009 ,במכתב דרישה לתיקון שתי חוות-הדעת האקטואריות אותן ערך האקטואר (דר' רמי יוסף) בעניינו של המשיב , וכן בדרישה להגשת בקשה משותפת לבית-משפט השלום לצורך קביעת הסכום המדויק של הסכומים אותם יש לנכות מסכום הפיצוי הכולל .

בתאריך 2.11.2009 חיווה האקטואר , דר' רמי יוסף , את דעתו פעם נוספת בעניינו של המשיב . על פי חוות-דעת זו הסכום המהוון של כלל קצבאות נכותו של המשיב הועמד על שיעור של 268,504 ₪ כאשר הסכום המהוון של קצבת הנכות הכללית נכון ליום 31.10.2009 הועמד על סך של 114,159 ₪ . שיעור קצבאות הנכות הכללית בין התאריכים 1.5.2004 ועד 31.10.2009 הועמד על ידי האקטואר על סך של 142,300 ₪ , כאשר יתרת הסכום המשוערך הועמד על סך של 12,045 ₪ .

לאחר שהמערערות הגישו ערעור לבית-המשפט המחוזי בנצרת, התקיים בביהמ"ש המחוזי בנצרת בתאריך 28.12.2009 דיון בפני כב' השופטים הווארי (אב"ד) , אברהם וארבל כאשר במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה מסכום פסק-הדין של בית-משפט השלום יופחת סך של 70,000 ₪ . באשר לסכום ש"הוקפא" על ידי בית-משפט השלום הוסכם בין הצדדים , כי הצדדים יגיעו לכלל הסדר בלא הכרעה של בית-המשפט וזאת לאור החלטה סופית של המל"ל לעניין נכותו הרפואית הצמיתה של המשיב . הסדר זה קיבל תוקף של פס"ד על ידי ביהמ"ש המחוזי .

בתאריך 27.1.2010 פנה ב"כ המשיב אל ב"כ המערערות במכתב דרישה לתשלום סכום נוסף של 82,084 ₪ , אולם משמכתב זה לא זכה למענה מצד ב"כ המערערות פתח ב"כ המשיב תיק בלשכת ההוצל"פ בקרית-שמונה בסך של 82,084 ₪ . לאחר קבלת טופס האזהרה מלשכת ההוצל"פ ב"כ המערערות אל ב"כ המשיב במכתב בו הביע את פליאתו מעצם פתיחת תיק ההוצל"פ . במענה למכתב זה השיב עו"ד זנטי לעו"ד עבאדי כי תיק ההוצל"פ נפתח רק לאחר שמכתבו לא נענה . בתאריך 6.10.2010 הגישו המערערות ללשכת ההוצל"פ בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ עילה של טענת "פרעתי" .

על פי קביעת כב' הרשם, אין כל מחלוקת כי המערערות שילמו למשיב סך של 573,152 ₪ בשלושה תשלומים בין התאריכים 10.9.2009 ועד 14.1.2010 . ברם , לטענת המערערות , הלכה למעשה ,שולמו למשיב בטעות סכומי יתר, מאחר ואנשיה סברו כי הזוכה/משיב קיבל בפועל קצבת נכות חודשית מהמל"ל במשך עשרה חודשים עד ליום 31.10.2009 , וכן בשל העובדה שהנכות במל"ל נפסקה בהתחשב בפגימות שלא אירעו כתוצאה ישירה מהתאונה בה נפגע המשיב . לטענת המערערות , בהתאם לחישוב השגוי הועמד הניכוי היחסי על סך של 132,003 ₪ , בעוד שהחישוב הנכון מלמד על כך כי יש לנכות בפועל 132,369 ₪ . לשיטת המערערות , סך הפיצוי לו זכאי המשיב (לאחר כלל הקיזוזים) הינו בשיעור של 551,502 ₪ הגם שבפועל הועברו לידיו בטעות סכומי יתר בסך מצטבר של 573,152 ₪ במקום הסך של 551,502 ₪ . לשיטתן של המערערות , אשר ביססו את תחשיבן על בסיס חוות-הדעת האקטוארית מיום 16.4.2009 לעניין היוון קצבאות מל"ל , אזי המשיב קיבל לידיו בסופו של יום סכום יתר בשיעור של 21,650 ₪ .

בתגובה לבקשה בטענת "פרעתי" הגיש ב"כ המבקש תגובה מפורטת בה ציין כי תיק ההוצל"פ נפתח רק לאחר שלא קיבל כל מענה ביחס לדרישתו במכתבו מיום 27.1.2010 לשפות את מרשו בסכום נוסף , אשר נכון ליום הגשת התגובה ללשכת ההוצל"פ האמיר לסך של 87,338 ₪ . בנוסף לכך , פירט עו"ד זנטי את דרך ביצוע התחשיב תוך שהינו משתית את חישוביו על חוות-דעתו של האקטואר מיום 2.11.2009 המתמקדת בקצבת הניידות ושירותים מיוחדים מהמל"ל להן זכאי המשיב .

בסופו של יום , קבע כב' הרשם בהחלטתו כי הינו מבכר את תחשיבי המשיב על פני תחשיבי המערערות מאחר שלגבי דידו של כב' הרשם ,הנטל להוכחת את חוסר נכונותן של חוות-הדעת האקטואריות רובץ לפתחן של המערערות/חייבות , קל וחומר במקרה שבו המומחה המקצועי הינו מומחה מטעם המערערות . בסופו של יום , אישר כב' הרשם את תחשיביו של ב"כ המשיב והגיע לכלל מסקנה לפיה נותרה יתרת החוב של המערערות כלפי המשיב בשיעור של 87,338 ₪ , כאשר לסכום זה נתווספו על פי קביעת כב' הרשם שכ"ט ב' וכן הוצאות משפט .

במסגרת ערעור זה עותרות המערערות לבטלות החלטתו של כב' ראש ההוצל"פ בנימוק , כי כב' הרשם טעה בכך שחייב את המערערות לשלם למשיב תוספות ריבית והצמדה , וכן בכך שהעדיף את תחשיביו של ב"כ המשיב על פני תחשיביו של באי-כוחן, מבלי שצורף תצהיר לאימות העובדות והנתונים שעליהם נסמך התחשיב מטעמו ומשהאחרון לא מצא לנכון להגיש ערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-משפט השלום . עוד מציינות המערערות במסגרת טיעוני הערעור , כי חוות-הדעת האקטוארית 2.11.2009 נועדה לסייע בשיעור קביעת הנכות הכללית החל מיום 1.1.2009 ואילך , אולם הלכה למעשה, היה על כב' הרשם לבסס את קביעותיו אך ורק על יסוד פסה"ד וההחלטות השיפוטיות , אשר יצאו מלפני בתי-המשפט השלום והמחוזי , ולא לפסוק את פסוקו על יסוד חווה"ד האקטואריות שהונחו בפניו .

ב"כ המשיב ציין במסגרת תגובתו להודעת הערעור, כי תיק ההוצל"פ נפתח בתום-לב מוחלט לאחר שפנייתו אל ב"כ המערערות לא נענתה , וכי לכל אורך ההליכים ציין בפניו כי הינו מסכים למתווה דיוני של הגשת בקשה הבהרה הדדית אל בית-משפט השלום לצורך קביעת סכום השיפוי המדויק . עוד מדגיש ב"כ המשיב בגדר טיעוני הערעור , כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של כב' הרשם נוכח השינוי באחוזי נכותו של המשיב על פי החלטות הועדות הרפואיות שליד המל"ל . עוד טוען המשיב , כי על המערערות לשלם למשיב סכום נוסף בסך של מגיעים למשיב סכומי ריבית והצמדה נוספים בסך מצטבר של 11,945 ₪ .

דיון והכרעה :

סלע המחלוקת בענייננו הינו האם שגה כב' הרשם מבחינה משפטית בכך שמצא לנכון להכריע במחלוקת התלויה ועומדת בין בעלי הדין לאחר שמצא לנכון לאמץ את עמדת ב"כ המשיב לפיה יש לבסס את תחשיבי ניכוי תשלומי המל"ל על יסוד חוות-הדעת האקטוארית מיום 2.11.2009 בשילוב עם חווה"ד מיום 16.4.2009 .

בפסיקת בתי-המשפט נקבע ברבות השנים , כי הסמכות לדון בטענת קיזוז לא נקבעה במפורש בסעיף 19 לחוק, אולם הלכה פסוקה שבמסגרת טענת פרעתי ניתן להוכיח גם טענת קיזוז (רע"א 191/87 רבין נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, דינים עליון ה 604) כאשר נהוג להבחין בין זכות קיזוז קימת לבין זכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קימת פירושה זכות שקיומה איננו שנוי במחלוקת, כאשר הזוכה הודה במפורש, בכתב או בעל פה, בקיומו של חוב כספי שהוא חב לחייב . זכות קיזוז קיימת תגובש גם כאשר ניתן פסק דין סופי במחלוקת אחרת שהייתה בין הזוכה לחייב , אולם שונים פני הדברים לעניין זכות קיזוז נטענת, שהיא זכות קיזוז השנויה במחלוקת. טענה כזו אמורה להעמיד לטוען עילת הגנה בפני תביעת יריבו, אולם הבירור של טענה זו חורג מגדר סמכותם של רשמי ההוצל"פ כאשר הינם דנים בטענת "פרעתי" , שכן הפורום המתאים לליבון סוגיות אלו הוא בבית המשפט (ראה : דוד בר אופיר , הוצאה לפועל הליכים והלכות (חלק ראשון) , מהדורה שביעית , ע"מ 279 ; רע"א 5336/06 עו"ד גיל פרמינגר נ' עיריית חיפה מיום 25.3.07) .

הרציונאל של הלכות אלו מתבסס על הגדרת תפקידם ראשי ההוצל"פ כמי שאמונים על ביצוע פסקי דין וחיובים מוחלטים אחרים ככתבם וכלשונם מבלי לקבוע זכויות של בעלי הדין, אלא במקרים מסוימים ומיוחדים בלבד (ראה : לעניין זה ע"א 449/83 רב הון נ' גליקמן, פ"ד לט(3) 250; המ' 288,283/71 מ' אמריגליו ובנו בע"מ נ' נוה פאר יחזקאל בן יצחק בע"מ, פ"ד כה(2)407) . סמכותו של ראש ההוצאה לפועל, לעסוק בסוגיה המובאת לפתחו, נבחנת על פי התשובה לשאלה, האם הסוגיה עוסקת בביצועם של פסק דין או החלטה, הניתנים לאכיפה, אשר הוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל; או שמא, הסוגיה שבפני ראש ההוצאה לפועל, חורגת ממתחם הביצוע, ועניינה הכרעה בסכסוך חדש, החיצוני לביצועו של פסק הדין (ראה : ע"א 3033/04 (מחוזי ת"א) קרדוב יזום והשקעות בע"מ נ' טל חיות חברה לבניין בע"מ מיום 12.12.06)